המאמר תורגם עבור אתר E-med.co.il
×¢"פ מחקר מ-JACC איסכמיה של שריר הלב על רקע מתח נפשי נפוצה יותר מאשר איסכמיה על רקע של פעילות גופנית במטופלים עם מחלת לב כלילית יציבה, והסיכון לכך עבור... × ×©×™× וגברים לא נשואים הוא גבוה במיוחד.

מטרת המחקר הייתה להעריך את ההיארעות והמאפיינים הקליניים של איסכמיה של שריר הלב הנגרמת על ידי מתח נפשי. החוקרים מציינים ברקע כי איסכמיה של שריר הלב הנגרמת על ידי מתח נפשי הינה נפוצה ומהווה גורם סיכון לאיבחון לקוי בקרב מטופלים הסובלים ממחלת לב כלילית, אולם מחקרים בעבר חקרו בעיקר מטופלים הסובלים מאיסכמיה של שריר הלב הנגרמת על ידי פעילות גופנית.

השתתפו במחקר מטופלים מתאימים בעלי מחלת לב כלילית יציבה מבחינה קלינית, ללא קשר למצב מבחני עומס פעילות גופנית, אשר עברו 3 מבחני מתח נפשי, ולאחריהם מבחן הליכון. איסכמיה הנגרמת על ידי מתח נפשי, שהוערכה על ידי אקו קרדיוגרפיה ואלקטרוקרדיוגרפיה, הוגדרה כ: 1) התפתחות או הרעה של חריגות בתנועת דופן אזורית; 2) ירידה של 8% או יותר במקטע הפליטה החדרי השמאלי; ו/או 3) ירידה אופקית או אנכית של 1 מ"מ או יותר במקטע ST ב-2 לידים או יותר הנמשכת 3 פעימות או יותר במשך מבחן נפשי אחד לפחות או במהלך מבחן הפעילות הגופנית.

תוצאות המחקר הצביעו על כך שאיסכמיה של שריר הלב הנגרמת על ידי מתח נפשי התרחשה בשיעור של 43.45%, בעוד איסכמיה של שריר הלב הנגרמת על ידי פעילות גופנית התרחשה בשיעור של 33.79% (p=0.002) מתוך אוכלוסיית המחקר (N=310) . נשים (יחס סיכון [OR] : 1.88), מטופלים לא נשואים (OR: 1.99) , ומטופלים החיים לבדם (OR: 2.24) היו בעלי סיכוי גבוה יותר לחוות איסכמיה של שריר הלב הנגרמת על ידי מתח נפשי (כולם p < 0.05 ). ניתוח רב משתנים הדגים שבהשוואה לגברים נשואים או לגברים החיים עם מישהו, גברים לא נשואים (OR: 2.57) ונשים נשואות (OR: 3.18) או אנשים החיים בגפם (גברים OR: 2.25 ונשים OR: 2.72) , בהתאמה) היו בעלי סיכון גבוה יותר לחוות איסכמיה של שריר הלב הנגרמת על ידי מתח נפשי (כולם p < 0.05 ).

מסקנת החוקרים היא כי איסכמיה של שריר הלב הנגרמת על ידי מתח נפשי נפוצה יותר מאשר איסכמיה של שריר הלב הנגרמת על ידי פעילות גופנית בקרב מטופלים הסובלים ממחלת לב כלילית יציבה. נשים, גברים לא נשואים, ואנשים החיים בגפם מצויים בסיכון גבוה יותר לחוות איסכמיה של שריר הלב הנגרמת על ידי מתח נפשי.

J Am Coll Cardiol. 2013;61(7):714-722.